החלטה בתיק בש"פ 5414/13

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ט' חיימוביץ) מיום 1.8.13 בתיק מ"ת 50953-07-13, בגדרה הורה על שחרורו של המשיב לחלופה של מעצר בית מלא, בבית הוריו בערד.

רקע והליכים

ב.        כנגד המשיב ואחר (קטין) הוגש ביום 28.7.13 כתב אישום בן שני סעיפי אישום, המייחס להם עבירות של חבלה בכונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. בנוסף הואשם המשיב בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. כנטען באישום הראשון, בבוקרו של יום 19.7.13, בשעה 5:00 לערך, זרקו המשיב והאחר אבן על חלון דירתו של צבי גרינשטיין (להלן צבי), וכשהוציא צבי את ראשו מהחלון צעק לעברו האחר כי יזרוק לו 200 שקלים. בתגובה לתמיהתו של צבי על הדבר השיב לו, כי אם לא יעשה כן הוא - במחילה - "יזיין אותו". משירד צבי למטה נגח בפניו האחר בעוצמה כה רבה, עד כי הפיל את צבי ארצה, ולאחר מכן תקפו אותו יחד המשיב והאחר, תוך שהם בועטים בפניו ובגופו בכוח רב במשך מספר דקות, בעודו זועק מכאבים. במהלך התקיפה - כנטען - משך המשיב את שעון היד של צבי מיד שמאלו, בעוד האחר החזיק את יד ימינו. האירוע הסתיים בכך שהאחר צעק למשיב: "רוני תפסיק, הוא בלע את הלשון", ואז פנה למתלונן וצעק לו כי "תגיד תודה שהשארנו אותך בחיים, אני מטורף, אני משוגע". לאחר מכן ברחו שניהם מן המקום. המתלונן פונה לבית החולים כשהוא סובל משברים בגולגלתו ומזעזוע מוח בינוני. באישום השני נטען, כי דקות ספורות מתום האירוע האמור עצרו את המשיב שוטרים שעה שנדף ממנו ריח אלכוהול, ומשביקשו להכניסו לניידת המשטרתית התנגד והשתולל תוך הנפת ידיו. נטען, כי לאחר זמן מה, שעה שישב המשיב בתחנת המשטרה, החל לצעוק "מה אני עושה פה, שחררו אותי", בעט בכסאות סביבו ודפק את ראשו בקיר. לאחר שכבלו את ידיו מאחורי גבו צעק, כך נטען, "אתם טפשים, אתם מטומטמים, אני אלך למח"ש אתם לא מכירים אותי". בגין כל אלה יוחסו למשיב העבירות האמורות מעלה.

ג.        בד בבד הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, נוכח האלימות החמורה שבה בוצעו העבירות, משבעטו יחדיו המשיב והאחר בראשו ובפניו וגרמו לו לחבלות, דימום ושברים בגולגולת ובארובת העין, והואיל והתקיפה האכזרית והשוד נעשו, ללא סיבה נראית לעין.

ד.        ביום 1.8.13 התקיים דיון בבקשת המעצר. לאחריו עמד בית המשפט המחוזי תחילה על הראיות הלכאוריות הקושרות את המשיב והאחר לעבירות, בהן הדיווח שמסרו צבי וחברתו לשוטרים שהגיעו למקום, בו זיהה צבי את האחר כשכנו, ושניהם ציינו כי שותפו לעבירה היה בעל עור כהה וכונה על ידי השכן בשם "רוני", כשמו של המשיב. צוין, כי זמן קצר לאחר שהחלו השוטרים לחפש אחריהם, נמצא המשיב יחד עם האחר ברחוב סמוך מאוד למקום האירוע. עם זאת, צוין, כי בשני מסדרי זיהוי שנערכו לצבי ולחברתו, לא זיהה אף לא אחד מהם את המשיב, וחברתו של צבי אף הצביעה במסדר על אדם אחר. כן צוין, כי בחקירתו שמר המשיב על זכות השתיקה, ולא מסר פרטים בעלי מידע רלבנטי. לאחר שנדרש לטענות הצדדים הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, כי אף שאין התשתית הלכאורית שהונחה לפניו חזקה ביותר, אין חולשתה המסוימת שומטת את הקרקע תחתיה. צוין, כי פרק הזמן הקצר שחלף מני התרחשות העבירות ועד למציאתו של המשיב יחד עם האחר במקום סמוך קושר אותו לאירוע. כן הוטעם, כי אמנם נחלשת התשתית הראייתית במידת מה עם היעדר זיהויו של המשיב במסדר הזיהוי, אולם נוכח הנגיחה שקיבל צבי בעינו מיד לכשירד מדירתו, והואיל וחברתו צפתה באירוע מן הקומה השניה, אין בכך כדי לסגור את הגולל על שאלת מעורבותו של המשיב באירוע.

ה.        משאין לחובתו של המשיב עבר פלילי מכביד פנה בית המשפט לבחון את חלופת המעצר שהוצעה מטעמו, וקבע בהחלטתו כי יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. משלא היתה למשיב היכרות מוקדמת עם צבי סבר בית המשפט המחוזי, כי אין בידו מניע מיוחד להמשיך ולפגוע בו, ונקבע כי מימוש המסוכנות הכללית הנשקפת ממנו, שאינה שנויה במחלוקת, יכול להימנע באמצעות החלופה שהוצעה. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על מעצר בית מלא של המשיב בביתו, בפיקוחם של אמו, אחותו, דודתו או סבו, בנתון להפקדת ערבות בשיעור של 15,000 ש"ח על ידי כל אחד מן המפקחים. עוד הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב תוך ארבעים יום, וכן ציין כי יהא זה אפשרי לשקול בהמשך אפשרות של השבת המשיב לעבודתו בדוכן פלאפל, בנתון לכך שמעסיקו יהא מוכן לשמש כמפקח צמוד שלו במהלך כל שעות העבודה. יצוין כי לגבי הנאשם האחר נתבקש תסקיר.

הערר והדיון

ו.        מכאן הערר. לטענת העוררת אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, נוכח האכזריות הגלומה בעבירות המיוחסות לו ובנסיבות בהן בוצעו, אשר מצביעות על מסוכנות מופלגת הנשקפת הימנו; וזאת ביתר שאת, מבלי שהונח תחילה בפני בית המשפט תסקיר של שירות המבחן. לטענתה מלמדת התנהלותו של המשיב כלפי קרבן אקראי, על פרץ אלימות קשה ביותר, נטול כל עכבות, המבטאת סיכון ממשי לחיי אדם הנשקף ממנו. עוד תמכה את טענתה בכך, שבהימלטותו ממקום האירוע ונטישתו את צבי כשהוא חבול בכל גופו הביע המשיב אדישות מוחלטת לפגיעה שהסב לקרבנו. בין היתר נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לגורמים מעצימי סיכון שעלו מכתב האישום, כריח האלכוהול שנדף ממנו והעובדה שחרף גילו הצעיר כבר הורשע בעבר בעבירת תקיפה. כן נטען, כי ללא בחינה מקיפה של שירות המבחן בעניינו של המשיב קיים קושי להבין את פשר התנהגותו האלימה ולאמוד את מידת האמון שניתן לתת במשיב. גם אם סבר בית המשפט כי ראוי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, כך נטען, הנה נוכח המסוכנות הממשית הנשקפת ממנו, ראוי להעמיד אף את המפקחים לבדיקה של שירות המבחן כדי להבטיח כי יהא בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות.

ז.        בדיון הטעימה עו"ד בלום את המסוכנות והיעדר התסקיר, וכן הביעה הסתייגות ממפקחים בקרבה ראשונה, בשל הספק היוכלו להציב למשיב גבולות ברורים. לשיטת המדינה, עם שמקובלת עליה כמובן החלטת בית המשפט קמא באשר לקיום ראיות לכאורה, אין היא רואה בהן חולשה כנכתב, ולדעתה אי זיהוי במסדר תמונות אין בו כדי לכרסם בראיות. לגבי לוח הזמנים, נאמר כי השוטר לרנר אמנם הגיע מחוץ לעיר, אולם הספיק לראות את האמבולנס שפינה את המתלונן, קרי, בסמיכות זמן לאירוע, ועל כן יש ליתן תוקף לכאורה לעדותו.

ח.       עו"ד פלד טען בטוב טעם למשיב. בתשובה לשאלתי לעניין תסקיר ציין, כי בניגוד לקטינים (כמו הנאשם השני), לגבי בגירים עלולה הכנת תסקיר להימשך כשלושה שבועות, והשופטת קמא התרשמה בעצמה מן המפקחות המוצעות; ואשר להיותן קרובות משפחה, מדובר בצעיר שלגבי שכמותו מקובל לשלוח לחלופה בבית, ואין בידי המשיב חלופה אחרת. ועוד הוסיף וטען הסניגור, כי אכן יש חולשה בהיבט הראייתי; אמנם המשיב שמר על זכות השתיקה בחלק מחקירותיו, אך - כך נאמר - מסר גירסה והסכים גם לעימות עם המתלונן, שהמשיב מכחיש כי פגע בו. לכך יש להוסיף את אי הזיהוי על-ידי המתלונן ובת זוגו במסדר הזיהוי בתמונות; יש גם לזכור כי אין כל ראיה לקשר מוקדם או לתכנון. לשיטת המשיב אין ראיות של ממש לנוכחותו בזירה, אלא בסיס ראייתי מוגבל שאינו מצדיק מעצר. ועוד, הנזק המרכזי למתלונן - שבר מסביב לעין - נגרם על-ידי הקטין שנגח אותו, ולא על-ידי המשיב שכנטען אולי בעט בו; הצוותא ביניהם מתגבשת לאחר הנזק, ואכן, נגרם נזק למתלונן, אולם נאמר כי הקטין היה בעבר בקשר עמו ולא המשיב, שאין לו היכרות עמו. נטען גם באשר לנתק זמנים בדוחות השוטרים. לשיטת המשיב, ניתן לעבות את תנאי החלופה, לרבות איזוק אלקטרוני, והמשפחה התגייסה למנוע הפרה. לשאלתי נטען, כי לא כל מה שיוחס למשיב באישום השני מדויק, למשל ניגוח ראשו בקיר; והמשיב אף התלונן למח"ש לעניין התנהגות השוטרים.  

הכרעה

ט.       אפתח בתוצאה. גם אם לטעמי זהו מקרה שבו ניתן לשקול חלופה, והמדינה לאמיתם של דברים אינה חולקת על כך, המדובר באלימות חמורה המצדיקה הזמנת תסקיר, כדי שבית המשפט יוכל לעמוד על האישיות שלפניו בשקלו את כלל הנתונים. זו ככלל עמדתי העקבית, בין כשהמדובר בערר נאשמים והן בערר המדינה, למעט כאשר אין לתסקיר כל תוחלת על פי הנסיבות. אוסיף לכך כי למשיב - בן 22, גם עבר של נפקדות מצה"ל, עליו נשפט בבית דין צבאי ב-2011, ולפני כן עבירת תקיפה ללא הרשעה, בבית המשפט לנוער, שלגביה נדון בשנת 2010 לקנס והתחייבות להימנעות מעבירה. על כן ראוי לטעמי כי בית המשפט יעיין בתסקיר על מנת לעמוד על הדרך הנכונה לעניין חלופה. אכן, בית המשפט התרשם לטובה מן המפקחות המוצעות, אמו, אחותו ודודתו של המשיב, ולצדן הסב - אך בודאי ראוי כי יידע יותר לגבי המשיב עצמו. לעניין הפיקוח על-ידי בני משפחה ולוח הזמנים אחזור בהמשך.

י.        עיינתי בראיות. לדעתי על פני הדברים ישנן ראיות סבירות לכאורה, גם אם לא היה זיהוי במסדר התמונות - וכמובן ככל שינוהל משפט הוכחות יתלבנו הדברים. המעשה אירע כנטען קרוב לשעה 0500 לפנות בוקר, ומשעה 0500 היו שם השוטרים. אשוב לתיעוד שנעשה על-ידיהם, אך אפתח בהודעת המתלונן משעה 0800 בבוקר ב-19.7.13, שעות אחדות לאחר מעשה, בה חזר יותר מפעם על כך שהנאשם האחר קרא בשמו של חברו ממוצא אתיופי בשם "רוני", וכי חבר זה בעט בו והוריד את שעונו. אין חולק כי המשיב קרוי רוני. בת זוגו של המתלונן ב-19.7.13 שעה 0800, מזכירה אף היא, כי הנאשם האחר קרא לבחור ממוצא אתיופי בשם רוני; עוד לפני כן תחילה מתעד השוטר סרולביץ ב-19.7.13 בשעה 0600, כי בת הזוג דיברה על בחור ממוצא אתיופי שהוא "בחור גדול", תיאור ההולם פיסית לכאורה את המשיב. לכך מצטרף דו"ח הפעולה של השוטר לרנר המתאר אירועים שלאחר המעשה, קרי, כיצד ראה, מספר דקות לאחר שהמתלונן נלקח לאשפוז, את המשיב והנאשם השני (ששניהם מוכרים לו) הולכים בצוותא. 

           גם השוטר שיקרנקו תיעד "בזמן אמת" בבוקר המעשה את אמרת המתלונן המזכירה את "רוני, בחור אתיופי". לכך יש להוסיף את זכות השתיקה שעליה שמר המשיב מרבית הזמן, במספר חקירות. ער אני - כאמור - לעניין מסדר הזיהוי שלא צלח, אך אין בכך כדי לקעקע מהותית את האמור, מנימוקי בית המשפט קמא. לא אכנס לראיות לעניין האישום השני, שיש במהות מחלוקת לגבי עוצמתן אך לא קיומן; מצבור כל אלה משמעו ראיות לכאורה ברמה סבירה.

יא.      אחזור לחלופה. כאמור, נראה לי כי יש מקום לקבל תסקיר. לא אטע מסמרות כאן לגבי קרבת המשפחה של המפקחות, דבר שאינו מובן מאליו ויש בו קושי מובנה (בש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' אבו אלהווא (2004), מפי השופט (כתארו אז) גרוניס, וגם אנכי התיחסתי לכך לא אחת). ואולם, אל נכחד, כי בפרקטיקה לא ננעלה הדלת במקרים מתאימים בפני פיקוח בני משפחה , והכל תלוי נסיבות. לעניין זה יידרש בית המשפט קמא משיינתן התסקיר.

יב.       התסקיר יוגש עד 12.8.13, ואני מקדים תודה לשירות המבחן בידיעה כי אנו בחודש של חופשות, ואלה גם מגיעות ביושר רב לשירות המבחן העובד קשה. אומר כבר כאן, כי ככל שחלילה יהיה עיכוב של ממש (יותר מיומיים - שלושה) בהכנת התסקיר, רשאי בית המשפט המחוזי בלית ברירה לשוב ולשקול שחרור לחלופה עד לבחינה נוספת בעקבות התסקיר, אך זאת בעיבוי משמעותי של התנאים, קרי בתוספת איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית מסוימת, עיכוב יציאה, ואפשרות למשטרה לבקר לפי שיקולה לוידוא הציות למעצר הבית. איני רואה מקום בשלב זה ליציאה לעבודה.

יג.       הערר מתקבל לעת הזאת במובן של הזמנת תסקיר בנתון לאמור. עד אז יישאר המשיב במעצר.

ניתנה היום, כ"ו באב תשע"ג (2.8.2013).